"אתה האור שלך החיים שלי, אני כל כך אוהבת אותך ותודה על המתנה שהשארת לי ליד המיטה!"
אחד הדברים שעדיין מפתיעים אותי במרחב הפייסבוק הם משפטים רומנטיים, אינטימיים שנכתבים ע"י אנשים ומיועדים לאהובים שלהם.
יש משהו לא מובן שאנשים שגרים אחד עם השני, שמדברים בוקר וערב אחד עם השני, בוחרים לכתוב לפני מאות מחבריהם, או לפרסם באופן ציבורי שכל גולש בעולם יכול לראות, את המשפטים האינטימיים ביניהם.
התופעה הזו קיימת גם בפוסטים שהורים כותבים על הקיר של הילדים שלהם לרגל יום הולדתם.
ד"ר עמרי הרצוג 
מרצה במחלקה לתרבות במכללת ספיר,
מתייחס לסוגיה זו באתר
"מעמול" .
בפוסט שלו
"אהבה Com" הוא טוען כמה טענות בכדי להסביר למה התופעה הזו קיימת ברשתות החברתיות
1. רשתות חברתיות, כמו טוויטר ופייסבוק, או אתרי הכרויות, משנים מטבע הדברים את אופיין של מערכות יחסים רומנטיות, את המחוות שמלוות אותן ואת האופי הריגשי שלהן.
כשאנחנו ממתינים "נצח" עד שעמוד יעלה ברשת, מדובר בעשר שניות לכל היותר; בטכנולוגיה שמבטיחה זמינות ונגישות של הרף-עין, גם הרומנטיקה עוברת הפרטה אל מרחב ציבורי-אינטימי מזורז; אל מכתבים פרטיים קצרים שבהם כולם יכולים להציץ...
2.במרחב המקוון היא משנה את פניה: בתוכו, אנחנו יכולים לשלוט על המבט המציצני, ולכן אנחנו מזמנים אותו מלכתחילה: במצלמות הרשת, ברשתות החברתיות. אם נוכל לעצב את התנוחה הנכונה, את התאורה המחמיאה או את המילים הנכונות, מדוע שלא נפתח את וילונות הסלון או את דלתות חדר המיטות לרווחה?
וכך הוא מסכמם את המאמר
רומנטיקה היא עניין שדורש סבלנות. הרשתות החברתיות אינן סובלות סבלנות, ולכן הן מחליפות את הרומנטיקה בתשוקה;
מילות האהבה הנפרסות לעין בפייסבוק אינן מביעות רגש, אלא פנטזיה על רגש, פשטני וכולל ומיידי. לכן הן גם נכתבות ברשת, במקום להיאמר בעל פה: בעולם האמיתי, הצהרות אהבה מרוכזות חשודות כהקדמה מרככת לאיזו תביעה בלתי נעימה. לא, הן אינן רומנטיות, ולכן גם אינן אינטימיות. הן חשופות לעין כל ומבטיחות הצצה זריזה לתוך מערכת יחסים, אבל חוסמות את המבט בקיר האטום והסתמי של הקלישאה המהירה. בעולם רגשי שבו ההצצה אל אהבה רומנטית הופכת מתוסרטת וצפויה מראש, הופך גם הידע על אודות הרומנטיקה לפלקט על קיר. לטוב ולרע, הוא כובל איתו לשם גם מחוות ממשיות של אינטימיות וקירבה.
מעניין - נכון?
נ.ב. אני אוהבת כל אחת ואחת מכן ממש!!
.jpg)
